ניקוסיה עיר ההולדת של סבתי בתיה

היקוסיה היא עיר באי קפריסין המחולקת בין הרפובליקה של קפריסין לבין הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין המוכרת על ידי טורקיה בלבד. שני חלקי העיר משמשים כערי בירה לשתי הישויות (על החלק הטורקי) מספר התושבים בעיר נכון לסוף 2007 הוא 224,400. ניקוסיה ממוקמת על גדת נהר פדיאוס במרכז האי קפריסין.

מסלול חיי סבתא בתיה זומרשטיין

View מסלול חיי סבתא בתיה זומרשטיין in a larger map

סיפור חיי סבתי בתיה עד גיל 30

סבתי בתיה נולדה ב- 1948\10\9
קורות חיים- סבתי נולדה בבית חולים ניקוסיה שבקפריסין להורים ניצולי שואה בשם תאודור וברוניה זומרשטיין.
לאחר בית החולים חזרה אמא של סבתי בתיה למחנה החורף בקפריסין, היו שם פחונים ומא של סבתי השכיבה אותה בתוך ארגז תפוזים. וזאת היתה מיטתה.
ובאותו זמן אבא של סבתי שיחק כדורגל בנבחרת מחנה החורף.
אחרי חודש הודיעו על עליה לארץ ואספו את החפצים ועלו לאוניה שהביאה את סבתי לארץ.
ועד היום אין לסבתי תעודת לידה מכיוון שבאותה תקופה קפרסין היתה תחת שלטון בריטי והתהליך לקבלת תעודת לידה היה ארוך, ומכיוון שההודעה היתה קצרה והיה צורך להתרכז באריזת החפצים לא היה זמן להתעסק בתהליך קבלת תעודת הלידה.
ואז סבתי הגיעה לארץ וורצו להושיב אותם בבינימינה וההורים של סבתי לא הסכימו מכיוון שהמשפחה שהגיעה לפניהם התישבו ביפו.
ואז סבתי ומשפחתה גרו עם כל המשפחה(5 משפחות) בבית אחד גדול ביפו
אמא של סבתי הייתה באותה תקופה עקרת בית ואביה החל לעבוד כרצף והיה לו תלת-אופן איתו היה מתנייד ממקום למקום. בתום התקופה בגן הילדים עלתה סבתי לכיתה א' בבית-הספר "בארי כצנלסון" שביפו. (היום יש שם מפעל).
לסבתי היו 4 חברות טובות שלמדו יחד בבית-הספר ואחה"צ בילו במשחקים בשכונה: קלאס, חבל, תופסת, מחבואים, 5 אבנים, סבתא סורגת (מחוטי התפירה של סבתא רבה שהחזיקה בקופסאת עץ מיוחדת שזכורה לסבתי עד היום).
סבתי זוכרת לפרטי פרטים את סדר היום שלה כתלמידה: בכל יום הייתה חוזרת מבית- הספר בשעה 12:00, אוכלת ארוחת צהריים, מכינה שיעורים, קוראת ספר (חובה!), בשעה 16:00 יצאה לשחק עם חברותיה בחוץ ויכלה לבלות ולשחק עד השעה 18:00, ואז כמובן מקלחת וארוחת ערב ובשעה 20:00 הולכת למיטה עם ספר!
את בת המצווה חגגו לסבתי בבית המשפחה (במסדרון במשותף המוביל לכל החדרים).
בבית שבו הם גרו היו 5 חדרים, בהם גרו 5 משפחות. בכל חדר היו שני חדרים שאפשר היה לעבור מחדר לחדר.
לא היה סלון, לא היה מטבח ולא הייתה פינת אוכל. לכל הבית כולו היה מטבח אחד, שירותים, מקלחון אחד ופינת כביסה. אותה תקופה הייתה תקופת- " "- מצב כלכלי קשה מאוד, את האוכל היו צריכים לרכוש בעזרת תלושים שחולקו לתושבי המדינה. בשר, ביצים, חלב ולחם- הייתה הקצבה לכל משפחה. עם המעט כסף שהיה, קנו בגדים בחגים בלבד. ראש השנה ופסח. לא היה כסף לנעליים, וכשגדלה היו חותכים את החלק הקדמי של הנעל שיהיה מקום לאצבעות. מידי בוקר היה יוצא אביה של סבתי לעבוד כנהג אוטובוס בחברת "דן".
בגיל 12 הלכה סבתי ללמוד חלילית במקהלת "צדיקוב". בכיתה י' החלה סבתי את תיכון גאולה בת"א, שם למדה שנה וחצי ובגלל המצב הכלכלי הקשה בבית, הפסיקה סבתי את לימודיה (למרות התנגדותם של הוריה) ויצאה ללמוד ספרות. לאחר 56 חודשיים החלה סבתי לעבוד כספרית בתחנה מרכזית בת"א, כך יכלה לעזור לממן לעצמה דמי כיס, ביגוד, והנעלה. בגיל 18 התגייסה סבתי לצבא ושירתה בחיל הקשר ושירתה במשמרות.
לאחר כשנה בצבא, באחד מימי הפסח נסעה סבתי עם קופסאות אוכל לעבודתו של סבי-רמי שעבד גם הוא ככרטיסן בחברת "דן". כחודשיים לפני השחרור החלה סבתי לצאת עם סבי. את תקופת החברות זוכרת סבתי כתקופה קשה מאוד, כי אביה של סבתי לא נתן לה לצאת בערבים, שעת החזרה הייתה 21:00 רק לאחר שסבי רמי הציע לה נישואין, יכלה לחזור ב- 23:00. משפחתו של סבי רמי גרה בירושלים וסבתי וסבי היו נוסעים לירושלים על הווספה ומתארחים אצל הדודים. לאחר הנישואים עברו לגור יחד בדירה שכורה ברמת גן למשך שנה, לאחר מכן עברו לדירת חדר וחצי בגבעתיים, שם נולדה אמי (כשנתיים לאחר הנישואים). כשאמי הייתה בת שנתיים רכשו סבי וסבתי את דירתם הראשונה ברמת גן. שאמי הייתה בת 3 שלחה סבתי אותה לגן דתי כיוון שהיה מול הבית.

כל אותה תקופה עבדה סבתי כספרית וסבי כנהג "דן". כשסבתי הייתה בת 26 רכשו דירה ברעננה ואת אמי רשמו לגן טרום חובה ברעננה. ובמשך 5 חודשיים הייתה נוסעת סבתי מידי יום עם אמי מרמת גן לרעננה, הלוך חזור כדי לא להפסיד את שנת הלימודים. באותה תקופה סבתי הייתה בהריון עם דודתי גלי. בכל בוקר הייתה מגיעה לרעננה, מביאה את אמי לגן והולכת לחברתה למשך כמה שעות עד לסיום הגן. מהרגע שהגיעו לרעננה, סבתי לא עבדה כ-10 שנים, טיפלה ודאגה לילדים. עד גיל 30 הספיקה סבתי ללמוד מ'ס תחומים: הנהלת חשבונות, קלדנות, מזכירות ואנגלית.